הזנות בעת העתיקה

ישנה אמרה ידועה המתייחסת אל זנות כאל המקצוע העתיק בעולם, ואכן הזנות המתועדת הולכת שנים רבות בהיסטוריה. היא מוזכרת אפילו בעלילות גלגמש מהאלף השלישי לפני הספירה.

חוקרים רבים מסיקים כי הזנות הייתה קיימת גם בימי מצרים העתיקה. מבחינה ארכאולוגית אין לנו הוכחה חד משמעית כי במצרים העתיקה ניתן היא לקבל יחסי מין תמורת תשלום. אך ישנן עדויות על רקדניות המופיעות בעירום ואף מגע מיני עת קיום פולחנים דתיים, וקיומם של בתי עינוגים.

כאשר מצרים העתיקה נכבשה על ידי אלכסנדר מוקדון, ישנן עדויות חזקות לקיום ענף הזנות. ניתן לראות זאת בסיפורו של הנסיך סתמנה בו הציע תשלום לאישה תמורת בילוי. מהכתבים ניתן גם ללמוד כי העיסוק בזנות גם המיט קלון.

הזנות מוזכרת גם בתנ“ך, שם מתוארות הזונות היושבות בצידי הדרכים. הזנות מוזכרת כמה פעמים, אך ללא ספק הזונה המוכרת ביותר ביהדות היא רחב הזונה. ולא… זוהי לא מוכרת מזון.
שאלה מעניינית היא האם ישנו איסור במקרא על צריכת שירותי זנות, והתשובה אינה ברורה. ספר עמוס מתאר חטא בו אב ובנו הלכו לבקר אצל זונה, והדבר נתפס כחילול הקודש. אך יתכן כי חילול הקודש אינו טמון בעצם הביקור אצל זונה, אלא בכוונה שהייתה מאחוריה. יתכן כי זו הייתה זנות פולחנית, במסגרת פולחן המולך, וזהו חילול הקודש.

זנות בימי יוון העתיקה והאימפריה הרומאית

היוונים והרומאים לקחו זאת צעד אחד קדימה ושם הזנות תפסה מקום מרכזי. לא רק שהזנות ביוון העתיקה הייתה חוקית, היא גם לא נחשבה כאקט שאינו מוסרי ובתי הבושת היו גלויים. היוונים אפילו הטילו פיקוח מחירים!

ברומא העתיקה תעשיית הזנות הייתה חלק חשוב בחיים הכלכליים והיא הייתה לצידי השווקים. אך מנגד עצם העיסוק בזנות נחשב לדבר בלתי מכובד. הזנות הייתה תחת פיקוח. זונות נדרשו להיתר וגם ללבוש מיוחד. פעם זונה, תמיד זונה. מי שנרשמה בקרב הרשויות כזונה לא יכלה לשנות את מעמדה. על נשות אצולה נאסר לעבוד בזנות. בשרידי העיר פומפיי אנו יכולים למצוא את בית הזונות הגדול וקירותיו עם הציורים הארוטיים.

הצרכים המיניים לא השתנו, וגם בימינו ישנן דירות דיסקרטיות בתל אביב והמרכז.